פסק-דין בתיק ע"פ 9687/11

השופט נ' סולברג:

1.          ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 26667-06-11; כבוד השופט צ' גורפינקל), במסגרתה הורשע המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין, איומים, הטרדה מינית והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; וערעור על גזר הדין שלפיו נגזר על המערער עונש מאסר של 6 שנים לריצוי בפועל ו- 18 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן הופעלו לחובת המערער עונשי מאסר על-תנאי באופן שעליו לרצות בפועל תקופת מאסר מצטברת של 6 שנים ו-6 חודשים.

עיקרי כתב האישום

2.        ביום 8.6.2011, סמוך לשעה 02:30 לפנות בוקר, צעדו המתלוננים מ' ובת זוגו דאז, י', בשדרות הר ציון בתל אביב. באותה שעה, רכב המערער על אופניו, תוך שהתחקה אחרי בני הזוג באופן מטריד, שרק לעבר י', וביקש מספר רב של פעמים לקיים עימה יחסי מין. בתגובה, השיבה המתלוננת י' למערער כי היא איננה יצאנית. בני הזוג ביקשו מהמערער להניח להם לנפשם וציינו כי הם מאורסים. או אז, איים המערער על המתלוננים באומרו: "אני רוצה לזיין אותה, אני ערבי מיפו, אם אני רוצה לזיין אותה אני אזיין אותה מולך, בוא תלחם על הכבוד של האישה שלך". המערער ירד מאופניו, שלף מנעלו להב "סכין יפנית", רץ לעבר מ' תוך שצעק לעברו: "אני אזיין אותך", והניף את הסכין באופן מאיים לכיוון פניו של מ'. בתגובה, גונן מ' על פניו בידו, והמערער חתך את מ' באמצעות הסכין וגרם לו לחבלות חמורות בידו השמאלית. השוטר אופיר חנוכייב אשר סייר בניידת משטרתית בסמוך לזירת האירוע, הבחין במתרחש, מיהר להגיע למקום, הרחיק את המערער ממ' ותפס אותו בידו. המערער השתחרר מאחיזתו של השוטר והחל במנוסה מהמקום. בתגובה, דלק אחריו השוטר, צעק לעברו: "תעצור משטרה", ובסופו של דבר הצליח השוטר להשיגו ולעצרו.

עיקרי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

3.        בתחילה פרס בית המשפט המחוזי את שתי הגרסאות שהוצגו לפניו באשר להשתלשלות האירועים שהובילו לדקירתו של המתלונן: האחת, גרסת המתלוננים, מ' וי'; השנייה, גרסתו של המערער. בית המשפט המחוזי ציין כי מ' וי' מתארים השתלשלות מאורעות עם קווי מתאר כלליים דומים: בהתקרבם לקיוסק בשוקן, ניגש המערער עם אופניו, החל לקרוא קריאות לעברה של י', זו הגיבה בזעם וטענה כי איננה זונה וירקה לעברו. מ' דרש מהמערער להתנצל והמערער הכריז כי יזיין את י' לנגד עיניו של מ'. מ' ניגש אל המערער, אך י' ניסתה לעצור בעדו והפצירה בשניהם להתרחק זה מזה, וכך אכן היה בתחילה, אך המערער המשיך להתחקות אחריהם. או אז, חזר מ' לכיוונו של המערער, המערער התכופף לעבר נעלו, הוציא את הסכין וניסה לפגוע בפניו של מ'. מ' הגן על פניו בידיו, אך הסכין פגעה בידו. לשיטת בית המשפט המחוזי, מעדויותיהם של מ' וי' עולות לכאורה סתירות בשאלה האם בדרך חזרה מהחורשה עברו בביתה של י' והאם הסכין נשלפה מן הגרב או מן הספידה; מנגד, באשר לגרסתו של המערער: זה הכחיש בחקירתו הראשונה כל קשר לאירועים ואמר כי ידבר בבית המשפט. בחקירתו השנייה, טען המערער כי י' עסקה בזנות, וכי בחצות הלילה נהנה משירותיה תמורת תשלום בסך של 100 ש"ח, ולאחר מכן ביקש לשוב אליה, וכך פגשה בסמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר. לדבריו, לאחר שנתן לי' תשלום נוסף בסך של 50 ש"ח, לקח מ' ממנה את הכסף, ואז תקף אותו. בעימות עם מ', טען המערער, כי זה לקח ממנו כסף, למרות שבבית המשפט הסביר המערער כי מ' לא לקח ממנו כסף. עוד טען המערער כי מ' התפרע, הוציא סכין וחתך את עצמו. בחקירתו השלישית, שמר המערער על זכות השתיקה. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, התפרץ המערער לעברה של י' וטען כי היא חתכה אותו עם הסכין וכי היא אחזה בסכין. בחקירתו הנגדית, השיב לשאלת בית המשפט כי הוא למעשה נחתך משני המתלוננים מ' וי' יחדיו. בחקירתו במשטרה טען המערער תחילה כי נפצע מאופניו, ואולם בחקירתו השנייה ובעימות שנערך עמד על כך שנחתך בזמן שעמד קרוב למ' אשר הניף את הסכין. עוד טען המערער בעדותו בבית המשפט כי מ' וי' הכו אותו נמרצות. לאחר שנשמעה לראשונה עדותה של י' בנושא האבן המשתלבת, הוסיף המערער ותיאר גם הוא את האבן, טענה שלא העלה קודם לכן, אף לא באוזני סנגורו.

4.        על רקע האמור, נדרש בית המשפט המחוזי לבחון האם הציגה התביעה לבית המשפט ראיות אשר מוכיחות מעבר לספק סביר כי המערער אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. תחילה, העיר בית המשפט המחוזי כי "במקרה שלפנינו קיימות מספר ראיות חיצוניות אשר מסייעות לביהמ"ש, המדובר בעדויות עדי השמיעה לארוע... בזמן אמת, העדה מתקשרת למשטרה ומתארת כי היא שומעת ורואה מחלון ביתה בחורה צועקת 'הוא דקר אותו'. הפרט המהותי בעדותה הוא כי העדה מתארת את הדברים בשעה שהיא מתקשרת למוקד 100 למשטרה על מנת להזמין את השוטרים למקום והיא מציינת שהיא מביטה מחלון ביתה. פועל יוצא הוא כי השוטרים טרם הגיעו למקום. דהיינו הזעקות אות[ן] שמעה העדה נזעקו מפי י' עוד טרם הגיעו השוטרים לזירה, מיד עם קרות הדקירה. תגובה ספונטאנית אשר לא ניתן לטעון כי תואמה עם מ' מבעוד מועד... מיד עם קרות הדקירה, זועקת י' 'הוא דקר אותו', 'הוא דקר אותו'. זעקה ספונטאנית זו שמתרחשת בשעת המעשה ונשמעת מעדים אובייקטיביים לאירוע, מהווה תמיכה מוחשית וממשית לגרסאותיהם של י' ומ' כי הנאשם הוא שדקר את מ' וכי לא מ' פצע את עצמו במהלך התגרה ביניהם" (שם, בע 83-82). בשלב השני, ציין בית המשפט המחוזי כי"מכל העדויות עולה, ואין מחלוקת על כך, כי השוטרים הגיעו מיד ובסמוך לקרות הארוע, המועד שבו עוד לא היה זמן לתאום עמדות בין י' למ'" (שם, בע 83). בשלב השלישי, נקבע כי "ראיה חיצונית נוספת אשר יש בה כדי לסייע בקביעה איזו מבין הגרסאות על ביהמ"ש להעדיף בשעה שנדרש הוא לקבוע מה התרחש בפועל - הינה העובדה שהנאשם לא סיפר לסנגורו את נושא תקיפתו באבן וכפועל יוצא מכך הסניגור לא חקר את המתלונן ולו שאלה אחת בנושא זה" (שם, בעמוד 83). בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי "'טענת המנטליות' לה טענה ההגנה אינה יכולה לעמוד לזכות הנאשם (המערער - נ' ס'). ראשית, גם אם אכן הנאשם (המערער - נ' ס') מורגל לקוד התנהגות שונה, לפיו אין להפליל אדם ולסבכו עם רשויות המשטרה... עדיין נותרת השאלה מדוע הנאשם (המערער - נ' ס') לא סיפר לסנגורו, האדם האמון על הוכחת חפותו אודות השתלשלות האירועים אשר מקימה את ההגנה העצמית... מקריאת הודעות הנאשם (המערער - נ' ס') במשטרה לא עולה כי... ביקש לחוס על המתלוננים ולא לסבכם עם רשויות המשטרה" (שם, שם). על רקע האמור, נקבע כי "שקילת מכלול הדברים מלמדת כי הסיבה שהנאשם (המערער - נ' ס') לא סיפר לסנגורו אודות האבן נעוצה בעובדה שבארוע לא היתה מעורבת כלל אבן. מסקנה זו מתבקשת ונימוק של מנטליות של אי הפללה אינו יכול לעמוד מנגד. העובדות הן שבעת מתן עדותה [של י'] בביהמ"ש זוגיותם של המתלוננת והמתלונן הופסקה, ניכר היה כי המתלוננת היתה טעונה רגשית ביחס למתלונן. מדוע זה בחרה המתלוננת לראשונה להוסיף את נושא האבן בעדותה אינו ברור לביהמ"ש, אך מהעובדה שהנאשם (המערער - נ' ס') לא שיתף את סנגורו בנושא זה ניתן להסיק שהאבן לא היתה חלק מהתרחשות האירועים" (שם, שם).

5.        בהמשך, נדרש בית המשפט המחוזי לבחון את שאלת מהימנותה של י', קרי - כיצד ניתן לסמוך על גרסתה שעה שנקבע כי אין לקבל חלק מסוים מעדותה בנושא האבן. לאחר שבית המשפט המחוזי בחן את גרסת המתלוננים מזה ואת גרסת המערער מזה, כמפורט לעיל, נקבע כי "... מחד קיימות גרסאות המתלוננים... מתארים השתלשלות ארועים דומה, קיימת תמיכה חיצונית לעדותם... י' שיקרה על דוכן העדים בנושא האבן. מאידך, קיימת גרסת הנאשם אשר לא נמצאו לה כל תמיכות חיצוניות, להפך... ואינה מגלה כל אותות אמת... עדותו של מ' אמינה... עדותה של י' משקלה נמוך מזה של עדות מ', אולם יש בכוחה כדי לתמוך בעדותו שכן היא שבה ומתארת דברים דומים לאלו שתאר מ', פרט לנושא האבן ["פלגינן דיבורא" - נ' ס'], כמו גם העדויות החיצוניות של עדי השמיעה/ראייה ששמעו בזמן אמת את י' צועקת 'הוא דקר אותו' ואין חולק כי היא התכוונה לנאשם שדקר את מ'. מכל אלו עולה כי...  גרסתו של הנאשם נדחית ואילו גרסת מ' מתקבלת על כל תאור השתלשלות הארועים" . זה המקום להדגיש כי לא מצאתי כי בנסיבות שלפנינו התקיימה סיטואציה של הגנה עצמית, גם אם הנאשם [המערער - נ' ס'] לא טען זאת" (שם, בעמוד 85).

6.        לפיכך, הסיק בית המשפט המחוזי כי "יסודות עבירת החבלה בכוונה מחמירה התגבשו, תואר ע"י המתלוננים כי הנאשם (המערער - נ' ס') שלף את הסכין ונופף בה וניסה לדקור את המתלונן בפניו. אין חולק כי כוונה לפצוע פניו של אדם הינה במטרה להותיר בו מום או לגרום לו חבלה חמורה, ומשכך גם יסודות עבירה זו התגבשו" (שם, בעמוד 86). לגבי עבירת ההטרדה המינית, ציין בית המשפט המחוזי כך: "מתיאור העדויות עולה כי לאחר שהנאשם (המערער - נ' ס') קרא לעברה של המתלוננת וזו הגיבה לעברו בסרוב ויריקה, הנאשם (המערער - נ' ס') אמר בפניה ובפני מ' כי הוא ישכב איתה למול עיניו של מ'... המשיך לעקוב אחריהם גם כשהתרחקו... כל אלו מהווים התנהגות המגבשת את יסודות עבירת ההטרדה המינית (שם, שם). לגבי עבירת ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נקבע כי "החוק אינו מאבחן באשר להצלחת הבריחה או מה המרחק שנעבר" (שם, שם).

7.        בשולי הדברים, הביע בית המשפט המחוזי את מורת רוחו ממחדלי החקירה שנפלו בעניינו של המערער, באומרו כך: "נהלים נכתבו על מנת שיפעלו על פיהם ולא למראה עיניים בלבד. על החוקרים להקפיד ולתאר את המצב לאשורו... יש להסב את תשומת לב המשטרה לכך כי עליהם לפעול ביתר דווקנות" (שם, שם).

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

8.        המערער הורשע כאמור בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים, הטרדה מינית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש מאסר של 6 שנים לריצוי בפועל ו-18 חודשי מאסר על-תנאי. כמו-כן, הופעל עונש המאסר על-תנאי בן 6 חודשים מת"פ 5619/08 ועונש המאסר על-תנאי בן 5 חודשים מת"פ 5619/08. בית המשפט המחוזי ציין כי "מדובר בארוע אלימות חמור במיוחד מצד הנאשם (המערער - נ' ס'), כאשר הרקע הוא רצונו האובססיבי לקיים יחסי מין עם אשה שהלכה לאחר חצות עם בן זוגה, תוך שהוא מפציר בבן הזוג להילחם על כבודה של האשה... תגובתו של הנאשם (המערער - נ' ס') היתה אלימה במיוחד, הוא שלף סכין מנעליו, וניסה לחתוך את פניו של המתלונן..." (ראו עמוד 2 לגזר הדין מיום 13.11.2011). בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי "כאשר עבירה זו של שימוש בסכין מבוצעת על רקע של הרשעות קודמות לא מועטות בעבירה דומה, כאשר יש גם הרשעה בגין חבלה חמורה, קיימת חומרה ניכרת בנסיבות הארועים המחייבת החמרה" (שם, שם). באשר לשיקולים מנגד, סבר בית המשפט המחוזי כי מצבו הנפשי של המערער וחוסר יכולתו לשלוט על עצמו אינם משמשים דווקא כנסיבה מקילה. אדרבה, "מתן אישור להתנהגות כזו על ידי הקלה בעונש, עלול להתפרש כהיתר לבצע את המעשים כאשר הנאשם (המערער - נ' ס') שב ומורשע בעבירות שעניינן החזקת סכין" (שם, שם). לפיכך, ותוך התחשבות בכך שהניתוח שעבר המתלונן מ' בידו הצליח, גזר בית המשפט המחוזי את העונשים כפי המפורט ברישא.

9.        מכאן הערעור שלפנינו. כאמור, הערעור מופנה נגד ההרשעה ונגד חומרת העונש.

עיקרי טענות המערער

10.      המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מפירכות בעדותו של מ', ומקשיים ראייתיים שהתעוררו במהלך שמיעת העדים הרלבנטיים במשפט, ובפרט בעדותה של י'. לדידו, לאחר שמיעת עדויותיהם של מ' וי', התעורר ספק סביר בדבר התרחשות האירועים כפי שתוארו מפיהם. המערער מלין גם על מחדלי החקירה שנפלו בעניינו, ואשר היה בהם, לשיטתו, כדי לפגום בהגנתו. 

11.      לפי עמדת המערער, בהודעותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט המחוזי מסר מ' גרסאות סותרות בדבר השתלשלות העניינים, וכמו כן הסתיר בהודעתו הראשונה פרטים מהותיים באשר להתנהלותו-שלו ושל חברתו י' במהלך האירוע. לדידו, מצב דברים זה מטיל צל כבד על מהימנותם של מ' וי', ומעלה ספק באשמתו. המערער מוסיף ומציין כי לאחר שבוצע תיאום גרסאות בין מ' לבין י', החליט מ' לחשוף אותם פרטים "חסרים" בהודעתו השנייה.

12.      ובמה דברים אמורים? המערער טוען כי מ' הסתיר בחקירתו הראשונה את הפרטים הבאים: (א) העובדה כי י' ירקה לכיוונו של המערער לאחר שקרא לעברה: "בואי בואי בואי"; (ב) העובדה כי נאבק במערער לאחר שנשלפה הסכין לפי טענת מ'.

13.      בהסתמך על העימות שנערך בין המערער לבין מ', מציין המערער כי מ' ניסה להכותו עובר לשליפת הסכין. זאת ועוד, מעדותה של י' מיום 10.10.2011 במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, עולה כי מ' הסתיר בכל הודעותיו את העובדה כי ניסה לפגוע במערער באמצעות אבן.

14.      באשר לסכין, טוען המערער כי מ' הציג מצג שווא הן בהודעותיו במשטרה, הן בעדותו בבית המשפט, לפיו ראה את המערער שולף סכין יפנית, והכל מתוך מטרה להפליל את המערער. תחילה, ציין מ' בהודעתו הראשונה במשטרה כי המערער הוציא את הסכין מהנעל וכי זו הייתה עטופה באיזולירבנד לבן. בהמשך, בהודעתו השנייה, ציין מ' כי המערער הוציא מהנעל את הסכין שהוסתרה בין הספידה לבין הנעל. זאת ועוד, מדוח הפעולה שרשם השוטר שנכח בזירה, אופיר חנוכייב, עולה כי מ' ציין באוזניו כי המערער הוציא את הסכין מתוך הגרב. בעדותו בבית המשפט המחוזי, ציין מ', כי כאשר המערער התקרב אליו עם הסכין, הבחין בכך שהיא מלופפת באיזולירבנד. בחקירתו הנגדית ציין מ' כי לא ראה את המערער מוציא את הסכין מהנעל ו/או מתחת לספידה אלא הסיק זאת מאחר ולטענתו חיטט המערער בתוך נעליו. לבסוף, העיד מ', כי המתלוננת י' אשר מצאה את הסכין תיארה לו אותה ואת האיזולירבנד בפרטי פרטים. מנגד, בחקירתה הנגדית העידה י' כי לא ראתה את המערער מוציא את הסכין מהנעל, אלא הסיקה זאת, וכי לא ראתה את המערער חותך בפועל את מ'.